מכתבי המלצה
מילים שמחממות את הלב
המשפחות כותבות לנו
העשייה שלנו נבחנת מדי יום דרך עיניהן של המשפחות.
המילים, המכתבים וההמלצות שאנו מקבלים משקפים את מה שחשוב לנו באמת –
טיפול מסור, יחס אישי, הקשבה אמיתית ותחושת בית.
האמון שהמשפחות נותנות בנו, וההערכה שהן בוחרות לכתוב ולשתף, מהווים עבורנו הוכחה לכך שטיפול מקצועי ואנושי עושה את ההבדל.
זו השליחות שלנו, וזו האחריות שאנו לוקחים על עצמנו בכל יום.
לפני כשנתיים, לאחר אשפוזים רבים בבתי חולים, הגיע הרגע לקבל החלטה ולהעביר את אבינו לאשפוז סיעודי — ומשם לצאת לדרך חדשה עבור אבא, וחדשה גם עבורנו. המטרה הייתה למצוא בית שיהיה קרוב ככל האפשר לסביבה הטבעית והמוכרת שבה אבא חי את חייו.
כבר עם הגעתנו לבית הסיעודי ביד בנימין, עוד בכניסה, הרגשנו שזה המקום שהכי קרוב לאורח חייו. כשהכרנו את הצוות היקר — אינה, איציק ולינארה — נוצרה כימיה מהרגע הראשון, והתקבלה ההחלטה כי זה יהיה הצוות שבידיו אנו מפקידות את היקר לנו מכול: אבא.
אין לתאר את תחושת הביטחון, הרוגע והשלווה הפנימית בידיעה שאבא נמצא שם. אנו, בנותיו, משתדלות להגיע ככל האפשר, אך גם כאשר איננו מגיעות — אנו יודעות שאבא תמיד עסוק: אם זה בפיזיותרפיה, בצפייה בסרט או בכל פעילות אחרת.
דבר נוסף שראוי לשבח הוא פעילות אחר הצהריים — המוזיקה וציון כל חג וחג. חגי ישראל נחגגים על כל סממניהם, וממש כיף להשתתף ולראות את ההשקעה הגדולה של העובדת הסוציאלית היקרה לירון ושל מדריך השיקום היקר מאיר, שמשקיעים מכל הלב.
אין ספק כי אלו השנים הטובות ביותר בחייו של אבא, ולכן אנו מלאות תודה והערכה לכל צוות ההנהלה והעובדים המסורים, שמשקיעים כל כך באבי היקר ובכל אחת ואחד מדיירי הבית.
א.מרים ומשפחתה
לאינה ולכל הצוות המדהים,
אנו, משפחת אמויאל, מבקשים להודות לכם על כל התמיכה, הדאגה, האכפתיות והטיפול המסור באימא, בחמשת הימים האחרונים שהיו קריטיים לאימא ובכלל.
הרגשנו שאתם ממש חלק מהמשפחה בדאגה לאימא. הייתם נפולי פנים יחד איתנו כשהתמודדה, ובעזרתכם הצליחה להתגבר ולהתאושש, ב״ה. לא מובן מאליו שקיבלתם אותנו בחיוך רחב ברגע שאימא התחילה להתאושש ולחזור מעט לעצמה.
במהלך כל התקופה הייתם עבורנו משענת. הטיפול של כל הצוות היה מעולה ואישי באופן בלתי רגיל. ימים כלילות הייתם לצד אימא, צמודים אליה ושומרים עליה עבורנו.
תודה רבה לכם — לא יכולנו לבקש יותר מזה עבורה.
משפחת אמויאל
אמי המנוחה, יוספה לרנר ז״ל, הגיעה לבית הסיעודי ביד בנימין לאחר קטיעת רגלה השנייה. היא הייתה מלאת חששות מהמקום החדש, מאחר שנאלצה לעזוב את ביתה בקיבוץ בית זרע. להפתעתה הרבה, היא גילתה בית חם שקלט אותה בידיים פתוחות ובסבלנות אין קץ.
ראשונה חביבה שקיבלה את פניה הייתה אינה, מנהלת המקום. אינה ליוותה אותנו ואת אמי מן היום הראשון לקליטתה ועד ליום פטירתה. אינה הקשיבה תמיד לבעיותינו, ודלת משרדה הייתה פתוחה בפנינו בכל עת. ידעתי שאמי נמצאת במקום המנוהל על ידי אישה חמה, מנוסה ומקצועית.
מאוחר יותר הצטרפה לצוות המקום האחות הראשית לינרה. מיום בואה למקום היא הפכה לשותפה מלאה בטיפול באמי. לינרה הייתה ערה לכל בעיה, קטנה כגדולה, ומילאה את כל בקשותינו ביעילות ובמהירות. תודה מיוחדת ללינרה על שהציעה לנו לקבל חזרה את אמא לאחר ששוחררה מבית החולים במצב סופני. הרגשנו שאימא שבה לביתה ביד בנימין.
אישה נוספת שתרמה רבות להרגשת הבית של יוספה היא רכזת התעסוקה, לאריסה. לאריסה בילתה עם יוספה שעות רבות מדי יום והצליחה ליצור עימה קשר חם. אמי, שהייתה מטבעה אישה חשדנית, נתנה בלאריסה אמון מלא. לאריסה עוררה בה שמחת חיים וחשק לעבוד וליצור. המסיבות הרבות והפעילויות המגוונות שלאריסה ארגנה גרמו לאימא שלי להרגיש שייכת ותורמת.
תודות נוספות נתונות ללירון, העובדת הסוציאלית, שליוותה אותנו לאורך כל הדרך ועזרה לנו להתמודד עם הבעיות המשפחתיות שהתעוררו במהלך שהותה של יוספה בבית הסיעודי. לירון הייתה פתוחה להקשיב לכל אחד מבני המשפחה, למרות חילוקי הדעות, ולתת עצות מועילות. ללא עזרתה, קשה היה לנו להתמודד עם סבך הבירוקרטיה.
תודה גדולה נתונה לפיזיותרפיסטית שטיפלה באמי במסירות רבה. באמצעות התרגול הקבוע היא הצליחה לשמור על יציבות וכושר פיזי מצוין. גם כאן נוצר קשר מיוחד בינה ובין אמי, ושתיהן נהנו זו מחברתה של זו. בסוף כל טיפול הרגישה אמי חיונית ומלאת מרץ. הנה עוד בעלת מקצוע, שבנוסף למילוי תפקידה העניקה לאמא תחושת אכפתיות וביתיות.
רשימת התודות ארוכה וממשיכה לאנשי הצוות השונים, שדאגו לכל מחסורה של אמא שלי: רחצו והלבישו אותה, נתנו לה תרופות, שמרו על ניקיון חדרה והבית כולו, והגישו לה ארוחות חמות וטעימות, ועוד ועוד. מעל לכול, הם טיפלו בה בכבוד ובאנושיות, למרות נכותה ומצבה הסיעודי המורכב.
אני שמחה שאמי סיימה את חייה בבית הסיעודי ״יד בנימין״. חייה היו מלאי תלאות, מכאובים וייסורים, ולמרות זאת בתקופה האחרונה לחייה היא מצאה שלווה ונחת בבית הזה. היה נעים לי לבוא לבקר אותה ולמצוא אותה מטופחת ונינוחה.
אזכור אתכם תמיד לטובה ובהוקרה, כבית האחרון של אמא שלי.
אני מאחלת לכם הרבה כוח והצלחה בטיפול בדיירי הבית שלכם.
רינה לרנר
ביתה של יוספה לרנר ז"ל
לאינה המנהלת ולכל צוות בית הסיעודי יד בנימין היקרים והאהובים,
תודה היא מילה יפה, והמשמעות שלה כה גדולה. מילה עם ערך של אהבה והערכה לאנשים מיוחדים אשר נתנו ועשו.
תודה שנתתם תמיד דוגמה אישית למסירות, יוזמה, אהבה ותרומה למען המטופלים בבית הסיעודי, שבו אמי הייתה שלוש שנים שזכורות רק לטובה.
אמי – זוהרה בוזגלו זייל.
תודה שהקדשתם מזמנכם בטיפול מסור, בפעילויות מהנות ומשמחות בכל חג וחג, בקבלת שבת בכל שבוע, בהאכלת המטופלים בארוחות, וכמובן בסיוע ובטיפול בכל עת שנדרש. כל זאת באורך רוח, במקצועיות ובמסירות.
חשוב לדעת לתת…
לתת בלי לרצות לקבל, ולא מתוך הרגל.
כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך. לדעת לתת – זו חוויה.
תודה רבה לכולכם שידעתם לתת מזמנכם עם הרבה סבלנות, חום, מקצועיות, רוגע, אהבה ושלווה.
תודה על התמיכה, העזרה והרצון הטוב לעשות טוב לכל המטופלים.
תמיד נזכור אתכם ואת הבית הסיעודי כבית חם ואוהב, שבו לאמי זוהרה זייל היו שלוש שנים בערוב ימיה – שמחות, נפלאות ורגועות.
כל הכבוד לכם ויישר כוח על הכול!
בברכת המשך עשייה מבורכת, פוריה ומוצלחת לכל המטופלים כאחד.
רוצה גם אני לבוא לתרום ולהתנדב, אך כרגע קשה לי בשל האובדן של אמי.
רחל טמם
ביתה של זוהרה בוזגלו ז״ל
אמא שלי, אלן טרטצקי, הגיעה ליד בנימין בגילה המופלג לפני שנה וחודש. המעבר היה מלווה בחששות כבדים ורבים, אך לא הייתה ברירה אחרת. מאז אין יום שבו איני מודה ומברכת על כך ש״מצאנו״ את יד בנימין.
קצרה היריעה מלהלל ולשבח את המקום, את הצוות — הכול, הכול, הכול. איני יכולה שלא לציין ולהזכיר את שיחות העידוד והתמיכה שקיבלתי בחודשים הראשונים.
אמא שלי הסתגלה, התאוששה ומתחזקת, וכל משכתוב לא יוכל להביע את רגשי תודתי.
חווה טרטצקי
בתה של אלן טרטצקי
לפרטים ותיאום סיור
מוזמנים להתרשם מהסביבה והאווירה הביתית אצלנו, חייגו לפרטים נוספים ולתיאום סיור